לתת למתבגר
מקום משלו.

גיל ההתבגרות מביא איתו שינויים בגוף, בזהות, ביחסים עם ההורים ועם החברים. רוב המתבגרים עוברים את זה בצורה טובה, אבל חלקם נתקלים בקשיים שדורשים ליווי מקצועי.

לפעמים מה שנראה כמו "סתם מרד" או "עצלנות" הוא בעצם חרדה, דיכאון, או קושי רגשי שהמתבגר לא יודע לבטא במילים. הוא מתבודד, מסרב ללכת לבית הספר, נכנס לקונפליקטים בלתי פוסקים בבית, או פשוט נסגר. ההורים מרגישים חסרי אונים, והמתבגר מרגיש לבד.

טיפול נכון בגיל הזה נותן למתבגר מרחב שהוא שלו — מקום שבו הוא יכול לדבר בלי שישפטו אותו, לחקור מה עובר עליו, ולהבין את עצמו טוב יותר.

אני עובד עם מתבגרים בגישה פסיכודינמית — לא רק על הסימפטום, אלא על מה שמתחת. אני מתעניין במתבגר כאדם שלם: מה מעסיק אותו, מה מפחיד אותו, מה הוא רוצה ולא מצליח להגיד.

הטיפול מתנהל בשיחה פתוחה, לפעמים עם כלים יצירתיים, ותמיד בקצב של המתבגר. המטרה היא לתת לו מקום בטוח לחקור את עצמו — את הרגשות, את המחשבות, את מה שקשה לו להגיד בבית או עם חברים.